בחודשים האחרונים מתחולל סכסוך אלים במחוז תיגראי שבצפון באתיופיה, שהסלים לפי רבים עד לכדי רצח עם. הרבה מהסכסוכים המובילים לאלימות קיצונית ולרצח עם הם מורכבים מאוד וקשים להבנה. מקווים שמידע הזה יסייע לכם להבין מעט יותר את המצב באתיופיה.
מה הוביל את ממשלת אתיופיה להחלם בתיגראי?
הסכסוך החל בנובמבר 2020 לאחר חודשים של מתיחות פוליטית. ההנהגה של תיגראי הובילה את ממשלת אתיופיה במשך כ-30 שנה, והם יצרו מערכת המבוססת על חלוקה אתנית באזורים שונים. ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד, עלה לשלטון ב-2018 והדיר את הנציגים התיגרנים ממוקדי הכוח.
לאחר שאביי החליט לדחות את הבחירות שהיו אמורות להתקיים בשנה שעברה, החליטה הנהגת תיגראי לקיים בחירות משלה. אביי, בתגובה, פתח במתקפה במחוז בטענה שכוחות של תיגראי תקפו בסיס של צבא אתיופיה. מאז דווח על אלפי הרוגים ועשרות אלפי עקורים, לצד מעשי זוועות.
בשלב הזה חיילים אריתראים פועלים בחופשיות באזור תיגראי מוכה הקרבות: לפי העדויות: הורגים, אונסים ומונעים העברת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה הגוועת ברעב, זאת יותר מחודש אחרי שמנהיג המדינה, חתן פרס נובל לשלום אביי אחמד, הבטיח לקהילה הבינלאומית שהם יעזבו את האזור.
רגע, כיצד אריתראה קשורה לסכסוך פנימי באתיופיה?
כדי להבין את המצב היום צריך לחזור 20 שנה אחורה, לתקופה שבה מנהיגי מחוז תיגראי היו הכוח הדומיננטי בממשלה האתיופית. באותה התקופה ניהלו אתיופיה ושכנתה אריתריאה מלחמה אכזרית זו נגד זו, ועשרות אלפים נהרגו בה. בתקופה ההיא אריתראה סבלה מתקופת בידוד בינלאומית ארוכה ותלתה את האשם באתיופיה.
בחירתו של אביי שמה סוף לנתק בין המדינות והוא חתם על הסכם שלום עם אריתריאה שזיכה אותו בפרס נובל לשלום שנה לאחר מכן.
תושבים תיגרינים רבים סבורים כעת כי החיילים האריתראים שפשטו על כפריהם ועיירותיהם במהלך הלחימה בנובמבר האחרון וביצעו מעשי טבח מחרידים עשו זאת כנקמה על אירועי אותה מלחמה.
לתרומה להצלת ילדי תיגראי לחצו כאן
אז מה באמת קורה במחוז תיגראי?
חייהם של מאות אלפי ילדים נמצאים בסכנה. למעלה ממיליון איש נמלטו מהטבח רק עם הבגדים שעל גופם ונמצאים בסכנה ממשית למות מצמא ומרעב. יוניסף נמצאים בשטח ובמחנות הפליטים והעקורים, אנו מספקים מחסה, מזון, מים ותשתיות סניטציה עבור המשפחות.
בתיגראי ישנם יהודים שנקלעו ללחימה ועלייתם לישראל מעוכבת ללא כל סיבה ממשית. כל דקה שמבצע ההצלה מתעכב מסכנת את חייהם את הילדים שנשארו מאחור. לקריאת נייר העמדה של יוניסף בנושא לחצו כאן.
לתרומה לחצו כאן